חופים הם לפעמים

חוף הים הוא כולו מפגשים: השמיים פוגשים את המים, הגלים פוגשים את הקרקע החולית ומתמזגים שוב באופק עם העננים. אנשים פוגשים זה את זה על חוף הים, הולכים, רצים, נופשים, ממלאים שוב ושוב תפקיד בתיאטרון החוף האינסופי: הדייג, הגולש, הזוג האוהב, הילד המתרוצץ, צללית האיש הבודד. אנשים נפגשים עם עצמם בחוף הים.

מה יש בו בחוף שהופך אותו לאחד מהנושאים הרוויים ביותר במדיום המצולם? גם אני, לכל חוף שאליו אלך, בכל עונה או שעה ביום, אמצא בסופו של דבר את עצמי מביטה אל קו האופק, ומצלמת בקלילות, ממש כפי שקל לחפון חול בכף היד ולהעיף אותו לכל עבר.

Waiting for dawn # הבוקר יבוא

בצילום על חוף הים אני דרוכה לקראת המראות, אך בד בבד אני חוברת אל האפשרויות האינסופיות שעולות במוחי. אני "כאן ועכשיו", עם האור והצל, הזרימה והרוח, אך אליהם מתלווים במחשבה וברגש, גם הבזקים ויזואליים אחרים, קרעי זיכרון וקטעי שירה.

"חופים הם לפעמים געגועים לנחל…" כתב נתן יונתן במילותיו הקולחות. דימויי הים בשיריו, החוף, הנחל, החול, האבן, הצדפים, מגלמים כולם תיאור רגיש של געגוע, של הנפש ההומה את זיכרונותיה. "החול יזכור את הגלים…" הוא מבכה שוב, במילותיו הנודעות, געגוע אל הנעורים שבאו אל סופם.

אני מוצאת בשיריו של נתן יונתן קו משלים לחוויה התרפויטית בצילום. כמו בטוב שבצילומיי, יונתן מבטא בבהירות את צורות הטבע, מי הים, שממת המדבר, הדרך. לכולן זיקה אל האנושי, אל הכמיהה למגע של האחר, לקרבה. כמו צלם הוא מרפרף בזמן החולף, ומתנחם ביופיו של התצלום הנצחי.

רבים משיריו של נתן יונתן הולחנו והפכו לזמר פופולארי. בכך ניתנה הזדמנות ליהנות מכתיבתו גם לאלו שעולם השירה אינו נגיש עבורם. ברבים משיריו המולחנים הוא מחבר בין חוויות הטיולים בנופי הארץ לחוויות רגשיות עמוקות: " אם זר קוצים כואב, זה מה שאת אוהבת, אלך אל המדבר ושם אלמד לכאוב…" הנגישות הזו אל שיריו של יונתן דומה בעיני לנגישות המאפיינת יצירות במדיום המצולם.

כל אחד הוא צלם לרגע, המצטייד במצלמה כדי להנציח חוויות. כל אחד חשוף לאין ספור גירויים ויזואליים, ויודע לפענח רבים מהם. כשם שהאומנות, בהיותה נגישה, מעוררת לחשוב על הרעיונות שהיא מבטאת, כך גם צילום הנוף מעורר את האדם למחשבה ולגילוי. לפעמים קו החוף הוא תקווה. לפעמים הוא מניח לשקט להתפשט. לפעמים הסערה נותנת את אותותיה, בגלים העולים בו בעודו מתוודה אל עצמו.

נושאים מתוך הסביבה שבהם אני בוחרת לצילום משקפים את החוויה הפנימית שלי באותו רגע. אני מתבוננת סביב ורואה מולי רק את מה שמסמל עבורי באופן אסטטי איזו שהיא משמעות אישית. תצלומי העולם הפיזי שבו אני מתבוננת חושפים בפני רבדים חבויים, ועוזרים לי להבין את מקומי בעולם הרגשי. וכך גם צפות ועולות שורות, בהן אלו שלי, או של כותבים אחרים.

אני מעודדת גם את שותפיי בדרך הצילום להציג, לצד כל תמונה, מספר מילות תובנה. התמונה המוגמרת, זו שצולמה ונערכה בקפידה, היא עדות לחוויה הרגשית אשר שזורה בקומפוזיציה האסטטית. הטקסט הנלווה אליה הוא כלי חשוב כדי להבין אותה יותר לעומק, וכדי לזקק ולשמר אותה. בעוד שהתמונה מקצרת את הדרך חזרה אל זיכרון אותו רגע ואותה חוויה רגשית, הכתיבה מחדדת את המחשבה על משמעותם.

עוד מחשבות על צילום תרפויטי

4 מחשבות על “חופים הם לפעמים”

  1. First of all , Littal let me tell you that I knew that you had ( you have ) the gift of " writing the everyday's feeling and facts " But I didn't knew the high level of this talent you are gifted .This is highly impressive,having the power to excite attention, and admiration
    As for me , during my sailings on big containers ships , for cross pacific and atlantics for months at sea , being at Sea (and skies ) for 18 days sailing from port to port , as per exemple san fransisco- nagoya/japan , I had the chance to take hundreds of pictures of the skies and clouds and the more damatical they were the better they looked…It never occured to me to look for the right words to describe the beauty of the view of the skies at the open seas .Thanks Littal for sharing and have a nice day !

    .

  2. ליטל יקרה, חוף הים הוא סוג של בית עבורי. כמעט כל יום מתחיל אצלי בהליכה על חוף הים. את כל כאבי ואת כל שמחותי, חלקתי עם הגלים, החול והעננים. הים הוא שפע, ממש כמו כל אחד מאיתנו ואת בכתיבה ובצילום מבטאת את השפע הפשוט שנמצא גם בים ובגלים וגם באנשים. תודה

סגור לתגובות

Scroll to Top