1אוק

עוד שאלות ששואלים בהרצאות

אני מקיימת הרצאות, ומציגה בהן את החיבור החדשני שייסדתי בין צילום לפסיכולוגיה חיובית. הקהל בהרצאות שואל שאלות, ואני לומדת מהן הרבה מאד. החלטתי לתעד שאלות מאתגרות, ולשתף מפעם לפעם את התשובות. אם גם לך יש שאלות שיגרמו לי להזיע, אשמח מאד לקבל אותן ממך במייל, ולהתייחס אליהן בהמשך.

 

האם שיטת הצילום התרפויטי "לשים את האושר בפוקוס" יוצרת בוודאות שינוי חיובי?

שאלה מעניינת שעלתה לאחרונה בהרצאה: "איך את יכולה להיות בטוחה שהשיטה שפיתחת גורמת לאנשים להיות מאושרים יותר?" אני נשאלת על כך, לעתים, גם בנוסח אחר: "האם יש אחריות לכך שהלימוד בשיטה מביא לשינוי אצל התלמידים?"

ראשית, נוסח השאלה מעיד על גישה, שבעיני ראוי לשנות. זו לא השיטה שיוצרת שינוי, אלא אנשים יוצרים בעצמם שינוי, כל אחד על פי יכולתו. היכולת נמדדת בעשייה, ועל כל אחד מוטלת האחריות לעשות מה שנדרש, כדי להרחיב את היכולת שמעצבת את זהותו, וכך לצמוח ולהתפתח. כל אחד אחראי ללמוד להעריך את יכולתו באופן מהימן, להבחין ביכולות שיש לאחרים סביבו, ללמוד ליהנות מיכולתם ולהעניק להם מיכולתו. התכנים והכלים שאני מציעה במסגרת הלימוד רק מסייעים בכך. "המפתח לאושר" לא נמצא בשיטה זו או אחרת, אלא בידי כל אחד מהתלמידים. המעורבות בשיעורים ובתרגילי הבית, והנכונות להפנים וליישם ידע ותובנות שהוכחו באופן מחקרי ומעשי, הן שמחוללות שינוי. לעתים מתרחש שינוי מהיר, ולעתים לוקח זמן רב עד שהוא מחלחל ומורגש בסדר היום. אולם, תלמידים ש- "עושים", גם מעידים על שינוי מבורך, ואת השינוי הם יצרו במו ידיהם.

שנית, חשוב לזכור כי הלימוד מתבסס על צילום. חוויית הצילום, כשלעצמה, תורמת לאושר, לפחות באמצעות ארבע תופעות, שעליהן כתבתי בהרחבה במאמר "האם חיידק הצילום הוא בעצם תרופה": הצילום מאפשר למקד את תשומת לב בהווה ולהבחין בפרטים המשתנים סביבנו, וכך נוצר רוגע שתורם לשיפור מדדים בריאותיים ויכולת תפקודית. הצילום מאפשר לחוות "זרימה", חוויה של ריכוז ללא כל מאמץ, התמקדות בפעילות מאתגרת שתואמת ליכולת האישית, תוך כדי הנאה והתמזגות של התודעה בעשייה, הפחתת המודעות העצמית, והשגת תחושת חופש ושחרור שמובילה להישגים. הצילום הוא אמצעי יעיל לאיזון גירויים שליליים שמציפים אותנו בחיי היומיום, באמצעות הפניית קשב לאסתטיקה, לנוף, ולאנשים אחרים. הצילום הוא גם אמצעי נפוץ לטיפוח יחסים חברתיים. כלומר, עוד לפני שמתחילים ללמוד בשיטת הצילום התרפויטי, עצם העיסוק בצילום כבר תורם לאושר.

ולסיום, אציין כי פעולת הלמידה עצמה מתניעה תהליך של שינוי. למידה, היכולת המתפתחת סביבה, והעיסוק באתגרים חדשים, מחליפים יחד דבר מה אחר בסדר היום, שעל פי רוב, הוא פחות טוב, כלומר, פחות תורם לאושר. המטאפורות מעולם הצילום בשיטת הלימוד שאני מציעה, מאפשרות גם שימוש בשפת חשיבה חדשה, שבאמצעותה ניתן לבחון מחדש את סדר היום, להסיק מסקנות אודותיו, ולהפיק ממנו יותר, תוך הבנה שהדברים תלויים בתלמיד עצמו, ולאן דווקא באחרים או בגורמים חיצוניים.

 

LSH.020115.6213p


 

האם דיבורים על אושר מעניינים רק אנשים לא-מאושרים?

הנה שאלה שעלתה באחת ההרצאות: "אושר זה נושא שמעסיק אנשים לא-מאושרים. לי יש מזל, אני אדם מאד מאושר, אולי נולדתי ככה, עם רמות סרוטונין גבוהות במיוחד במוח. למה הנושא הזה, וכל המחקרים וההמלצות סביבו, אמורים לעניין אותי?"

עכשיו, כשאני כותבת שורות אלו, אני חושבת לעצמי שהשאלה הזו היא דוגמא נהדרת למושגים "הדחקת נוף" ו- "הדיפת נוף", שעליהם אני מרחיבה בשיעורי הצילום התרפויטי. עומד לפני אדם, שלא מבחין בעובדה שהוא איננו חי בחלל הריק. קיימים סביבו אנשים שיכולים אולי להיות מושפעים ממנו, מההתנהגות שלו, מהידע, ומהכלים שברשותו. האם יש סיכוי שמישהו מבני משפחתו, חבריו או האנשים שמקיפים אותו במסגרת התפקידים שהוא נושא, יכול להפיק תועלת מהתובנות שמחקר המדעי מציע?

פרופ' סוניה ליובומירסקי מסכמת בספרה "הדרך אל האושר" אוסף גדול של מחקרים, ובעקבותיו היא מציעה מספר אסטרטגיות שאנשים יכולים לנקוט כדי לשפר את חייהם. לטענתה, אפשר לייחס 50% מההבדלים ברמות האושר של אנשים לגנטיקה, לפוטנציאל של אושר שעמו אנשים נולדים. אבל אם כולנו היינו שיבוטים גנטיים, היינו עדיין שונים זה מזה ברמת האושר. השוני בינינו, בהשוואה לשוני שקיים במציאות, היה מצטמצם ב-50%. נסיבות החיים משפיעות אף הן על האושר, אבל אם כולנו היינו גם זהים בנסיבות חיינו, במין קסם שכזה – בריאים, יפים, עשירים ונאהבים באותה מידה, זה היה מצמצם את ההבדלים בינינו ברמת האושר רק בעוד 10%. וכך, 40% מהבדלים ברמות האושר, שלא קשורים לגנטיקה ולנסיבות החיים, נעוצים בהתנהגות שלנו, בפעילויות היומיום שבהן אנחנו שולטים, ובאמצעותן אנחנו יכולים להשפיע על האושר.

בשיעורי הצילום התרפויטי אנו מתמקדים בעובדות על עשייה, ולא בשיפוטים וברגשות. אם נבדוק מה אנחנו עושים, ומה עושים האנשים היקרים לנו, נמצא פוטנציאל לא מנוצל של אושר. המאמץ כדאי, כי להגביר אושר זה לא אומר רק "להרגיש יותר טוב". לובומירסקי מצביעה בסקירה המדעית שלה על כך שאנשים מאושרים הם גם נמרצים יותר, אהודים יותר, מתמידים בזוגיות, ונהנים מיותר תמיכה חברתית. בעבודה הם גם יצירתיים יותר, מנהיגים טובים יותר, מתגברים יותר על קשיים, ואפילו מרוויחים יותר. גם מבחינה בריאותית הם נהנים מיתרונות: בריאים יותר, בעלי מערכת חיסונית חזקה יותר, וחיים יותר שנים. לדעתי זהו מסר שכדאי לכל אחד להכיר, גם אם נדמה בטעות שהפוטנציאל האישי כבר מוצה במלואו, תמיד ניתן לזהות פוטנציאל אושר לא ממומש בקרב האחרים מסביב.

 

הרצאה - "לשים את האושר בפוקוס"

 

[wysija_form id="4"]

© Copyright 2013, All Rights Reserved