Author: Littal

3מאי

האם זה צילום? האם זו אני?

הנה צילום מיום השוק בסן ג'ימיניאנו שבטוסקנה. באיזה רגע הוא התהווה להיות צילום? האם הוא התהווה להיות צילום כשחשבתי על הקומפוזיציה והתמקמתי ממש על דוכן הירקות? האם הוא התהווה במהלך ניסיונות הצילום תוך כדי ההתרחשות? האם הוא התהווה ברגע שגיליתי תוצאה משביעת רצון על גבי מסך המצלמה? אולי הוא התהווה לאחר שפיתחתי אותו מקובץ raw ועיבדתי אותו להראות כך בדיוק? או שאולי הוא מתהווה ממש ברגע זה, כשצופים בו, כשחשים את אותו רגע מובחן ומיוחד בשוק? מהו הצילום מכל אלו? אם תתרחש תקלה במחשב, וקובץ ימחק, האם הצילום כבר לא יהיה? מה יקרה למהות של הצילום הזה אם אמחק את הקובץ אחרי שהוא כבר הוצג? ומה היה קורה למהות הזו אם לא הייתי מצליחה בכלל לתפוס את הפריים הרצוי, ולא הייתי שומרת שום קובץ?

Streets of Tuscany # רחובות בטוסקנה

גם רולאן בארת, שחיבר לפני 35 שנים את הספר "מחשבות על צילום", חקר כך את הצילום, שהיה אז אנלוגי. גם הוא לא הסתפק בהגדרת הצילום כפעולה כימית או פיזיקאלית, או בהגדרתו על פי חוויית הצלם, והעמיק לחקור את הצילום מנקודת המבט של המצולם, זה שמביטים בו, ושל הצופה, זה שמביט בצילום. ככל שממשיכים לחשוב על הצילום, מבינים את מורכבותו: הכל קשור להכל, ואין מה שעומד בפני עצמו. כמה קשה להצביע על רגע התהוות הצילום, שהוא בסך הכל עניין מוחשי, קונקרטי. ועם זאת, אנשים מאד נחרצים ובטוחים כשהם מדברים על עניינים מופשטים ומורכבים הרבה יותר, כמו למשל על עצמם, על אחרים, על המצב. האם זאת התנהגות הגיונית?

כדי לצלם עמדתי שם ממש על הדוכן. ברגעים הראשונים האנשים שסביבי הבחינו בי, אבל מהר מאד הפסיקו להתייחס אל קיומי. כאילו הפכתי להיות חלק מהשוק, כמו המשאית שעמדה שם, כמו ערימת פטרוזיליה. ובאופן מופלא, לא רק שהפסקתי "להיות" עבור המוכרים והקונים בשוק, הפסקתי "להיות" גם עבור עצמי. כלומר, כדי לצלם, שקעתי לגמרי בהתרחשות שמולי, עד ששכחתי לגמרי לחשוב איך אני נראית, מה חושבים עלי, מה יקרה אם מישהו יתעצבן, האם אצליח לצלם תמונה ראויה, ועוד מחשבות שכאלה. "לא הייתי", במובן זה שעניינים שקשורים לעצמי לא חלפו כלל בתודעתי. הייתי מודעת רק לארטישוקים הבשלים, ולמקח הקולני בין המוכר ללקוחה, שממנו לא הבנתי, כמובן, אף מילה.

תוך כמה שניות צילמתי את הרגע הזה והמשכתי הלאה. התוצאה שקיבלתי מעניינת, לדעתי. היא מלאת התרחשות, ומבטאת היטב את מה שהתחולל שם. זו תוצאה שאם אני חוזרת אליה, אני יכולה להתחבר שוב אל אותה חוויה. אולי גם צופים אחרים יכולים לחוש בה. הביקורתיים שביניכם יזכירו בוודאי משהו על הקומפוזיציה או על הטכניקה הצילומית. אני חושבת שכל אלו הכרחיים אבל לא מספיקים. אני בסך הכל שולטת בשפה, השפה הויזואלית. וממש כשם שהשליטה שלי בשפה העברית מחוללת את המחשבות שלי ומאפשרת להן להתהוות בראש, כך השליטה בשפה הויזואלית מאפשרת לי ללכוד שבריר של רגע, שמבטא את הנוכחות שלי בו, אבל גם את יכולתי להיות לא נוכחת עם עצמי בו. במובן מסויים התמונה הזו, כמו הרבה תמונות אחרות, מוכיחה שבו-זמנית "הייתי" וגם "לא הייתי". זה מזכיר משהו למישהו? אולי חוויה דומה? אולי את חווית הזרימה?

שוק הוא מקום נהדר כדי לאמן את המוח. הוא ממחיש את הדיון הארוך שאני מנהלת כאן על הזדמנויות והדיפתן. מה כדאי לצלם בשוק? ירקות או אנשים? החבורה המצולמת הזו לא קונה בסופרמרקט, אלא מעדיפה סחורה טרייה, בשוק שמגיע פעם בשבוע אל העיירה. אפשר להבין למה האוכל שם כל כך טעים. אבל יום השוק הוא לא רק יום של ההצטיידות. אנשים נפגשים בו בתדירות קבועה. על אף שהמקום צפוף ומלא בתיירים, המפגשים בין המקומיים צפים ועולים בכל פעם שעוצרים לרגע ומתבוננים. מאד פופולארי, אמנם, לצלם את הצבעוניות ואת האסטטיקה של השוק. הסחורה מאורגנת באופן מפתה, ואכן מתפתים לצלם אותה. אבל השוק הוא התרחשות שקורית בזמן ומקום שבהם יש יחסי גומלין בין בני אדם. הנוכחות בשוק עוזרת לי להבין עד כמה הכל הוא בעצם יחסי גומלין.

אני מתחילה להבין את מקומי בדינמיקה הזו, ברשת הסבוכה של יחסי הגומלין שמתרחשת כאן ועכשיו. כך, איני מפריעה למושאי הצילום, גם לא נדחפת לפריימים של אחרים. הרבה מעבר לכך, אני מבינה שאין כאן חשיבות אמיתית לתמונה שאצלם או שלא אצלם. אני לומדת לשחרר מהראש תמונה שלא צולמה, ממש באותה הקלות שבה אני משחררת את הסגר, ממש באותה הקלות שבה אני מרשה לעצמי "לא להיות". אני עירנית אמנם למתרחש, אבל יודעת שאין דבר שצריך לצלם. כל עצמיותי מהדהדת בחוסר מנוחה עד לתפיסת הפריים הנחשק, ובאותו זמן אני גם מרפה ממנו. כך אני הופכת להיות רק עדות צלולה, ומגלה חירות גדולה.

 

רוצים ללמוד עוד? צרו קשר

    שם (חובה)

    דואר אלקטרוני (חובה)

    נושא

    תוכן ההודעה

    24מרץ

    יש בצמצום הזה שקט מבורך

    עבר חודש מאז שהפסקתי להיות נוכחת מדי יום בפייסבוק, עם תכנים ודימויים חדשים. ההחלטה הדרמטית הזו זכתה במנת אדישות ראויה לציון, מצד רוב החברים בפייסבוק, אם כי זכיתי לכמה תגובות אישיות מעניינות, חלקן חמות ואוהבות, וחלקן מתובלות ברשעות או בחטטנות. אז מה בעצם קרה?

    יותר מדי זמן ראיתי בפייסבוק בעיקר פרסומות, ודפים ממומנים שעוטרו בפרצופים של חברים. מסרים שיווקיים סמויים, של כל העולם ואשתו, זרמו אלי יום יום, גם בתוך טקסטים תמימים לכאורה. נחשפתי למסרים מרירים ופוגעניים, כי חלק נכבד מהשחקנים בפייסבוק איבדו את הבושה, ולא רציתי שההתבטאויות שלהם ימשיכו להיות אצלי חלק משגרת היום. והתוכן שלי? הוא ממילא נצפה רק על ידי קומץ חברים, בהתאם לאלגוריתם הרווחיות של פייסבוק, ולא לפי מידת העניין או הקשר בינינו. לעת עתה, טוב שאני יכולה להתכתב איתך, באופן שוויוני ונטול השפעות אלגוריתמיות, או פשוט להיפגש פנים אל פנים.

     

    Butterflies of Mainau # פרפרים במינאו

     

    העולם לגמרי לא רע בלי להיות כל הזמן בפייסבוק. יש בצמצום הזה שקט מבורך, בהעדר הדחף לדווח, וכשפוחת הצורך בהדהוד הלייקים והתגובות. ובכל זאת נשאלת השאלה, אם כולם בפייסבוק, ורק אני לא, איך הרעיונות שלי יגיחו אל העולם? איך אנשים שיכולים להפיק מהם תועלת יוכלו למצוא אותם? בינתיים, אני סומכת על חברנו הטוב גוגל, ומקווה שבעזרתו ניתן יהיה להמשיך להציץ לפינות שאני בוחרת להאיר, בכאוס הידע שאליו כולנו חשופים. אני גם סומכת עליך, ולכן אני ממשיכה לכתוב, ולפרסם מעת לעת, עדיין בעברית.

    בחודשים הבאים אמשיך במחקר שלי, ואעמיק את הבנת הקשר בין צילום לבין חיי האושר. על אף שהקדשתי לכך חלק גדול מזמני בשלוש השנים האחרונות, אני מודעת ומודה שיש עוד מה ללמוד, ואני מחויבת לכך, במלוא המרץ והמשאבים. זה לוקח הרבה זמן, לחזור שוב ושוב אל הרעיונות שביטאתי כאן במשך כל התקופה, ולגלות בהם זוויות חדשות, מתחומי רוח והגות נוספים. החומר שאני צוברת הופך למורכב ועשיר יותר, ובינתיים, אני משלבת את המורכבות הזו בשיעורי הצילום התרפויטי, תוך הכרת תודה לאמונם של התלמידים, ולסוגיות שהם מעלים. המורה המושלם הוא תלמיד נצחי, ולפרקים, כל אחד מתלמידיי גם הוא מורה.

    כיום, יותר מבעבר, אני משוכנעת בכוחו של החיבור בין צילום לפסיכולוגיה חיובית, וגאה על החידוש שאני מציעה. אמנם נכתבו ספרים, וגובשו שיטות הדרכה מגוונות שבהן הצילום משמש כפלטפורמה ללמידה, אך איש עוד לא חיבר כמוני את עולם הצילום, נדבך על גבי נדבך, עם עולם המונחים של הפסיכולוגיה החיובית, באופן שנועד להיטיב עם אחרים. כאדם שהצילום הוא חלק מחייו, כדאי לך להפיק מהחיבור הזה את המרב, ולרתום את כלי ההתבוננות שלך לשיפור החיים עצמם. וכפי שאני לומדת מדרכם של אמני צילום בעולם, אני מזמינה גם אותך לכתוב ולספר לי, מה בחוויית הצילום שלך גורם או עוזר לך לפרוח?

    חג אביב שמח.

     

    (מתוך ניוזלטר 24.03.15)

     

     

    רוצים ללמוד עוד? צרו קשר

      שם (חובה)

      דואר אלקטרוני (חובה)

      נושא

      תוכן ההודעה

      2פבר

      השראה ב- 12 דקות

      בינואר 2015 התארחה ליטל שמר חיים בתכנית "השראה ב-12 דקות" ברדיו מהות החיים,
      ושוחחה עם אורית מרום על אושר ועל פוקוס, על יכולת ועל הזדמנויות.

      .

      ליטל שמר חייםמתוך הראיון:
      "מהי הזדמנות? הכל זה הזדמנות. החיים הם הזדמנות. בעצם כל חפץ, כל אדם, כל דבר שאת פוגשת בחיים, הוא הזדמנות בשבילך: ללמוד משהו, לבטא את עצמך, למצוא איזושהי הנאה. ההזדמנויות נמצאות בשפע".

      "הרבה פעמים כשרואים איזשהו צילום שצילמתי ברחוב, מאד מתפלאים ואומרים: איך ראית את זה? איך הצלחת לתפוס את זה? האמת שזה קורה כל הזמן, גם לא בשדה הצילום… מה שאנחנו צריכים זה קודם כל לא להדחיק את ההזדמנויות, לא להדחיק את הנוף, לראות אותן, ולהחליט איזו הזדמנות היא הכי רלוונטית עבורי כרגע. לדעת מה מתוך כל מה שאני יכולה לתפוס מבטא הכי טוב את עצמי בכל רגע נתון…"

      "מה שמעניין זה שכשאנשים מסתובבים בחוץ עם מצלמה הם הרבה פעמים לא רק לא רואים את ההזדמנויות, לפעמים הם רואים אותן, אבל פשוט הודפים אותן, לא מוכנים לקבל אותן. יש להם איזושהי תפיסה שהיכולת שלהם לא תואמת להזדמנויות… אנחנו מסתכלים על ההתנהגויות האלו ולומדים מהן משהו שאפשר לקחת לשיעורי בית ולחיים בכלל".

       

      ניתן להאזין לראיון המלא, ולראיונות מעניינים נוספים בתכנית "השראה ב-12 דקות", בלחיצה על התמונה:

      השראה ב-12 דקות

      1פבר

      "ינשופים" – ראיון ברדיו אורנים

      בפברואר 2015 התארחה ליטל שמר חיים בתכנית הרדיו "ינשופים", ויחד עם רני קרן, ניסתה "לשים את האושר בפוקוס" ולספר על החיבור בין צילום, בו היא עוסקת למעלה משני עשורים, לבין פסיכולוגיה חיובית, תחום שאליו היא מחוברת מספר שנים. האם החיבור הצליח? התשובות – בהקלטה…http://www.icast.co.il/PlayerWin.aspx…

       

      ינשופים

       

      31ינו

      מסע מצולם בעקבות מדע האושר

      מה משותף לכולנו, לכל בני האדם במאה העשרים ואחת? כמו בכל הזמנים, גם אנחנו רוצים להיות מאושרים!
      ומה עוד כולנו עושים כיום? כמובן, מצלמים!

      אז מה הקשר בין צילום לבין אושר? האם נוכל להבין משהו על אושר מתוך חווית הצילום?
      האם נוכל ללמוד להיות מאושרים כפי שאנו לומדים לצלם? או להתבונן בתצלומים ולהבין את עצמנו?

      בשאלות אלו ואחרות נעסוק בהרצאה "מסע מצולם בעקבות מדע האושר".
      נגלה מה קורה כשמחליטים "לשים את האושר בפוקוס",
      ולומדים ליישם עקרונות חדשניים של פסיכולוגיה חיובית תוך כדי צילום.

      SF randoms # SF-על הדרך ב

      במהלך שעה וחצי של הרצאה חווייתית נלמד כיצד תהליכים יצירתיים בצילום קשורים לטכנולוגיה של השינוי,
      ונבחן איך חווית הצילום יכולה לעזור לכל אחד מאיתנו לצמוח ולהתפתח.

      אציג בפניכם בהרצאה שפע של עדויות מחקריות על הדברים שגורמים לנו אושר, ולצד אוסף תצלומים חובק עולם,
      אשמיע סיפורים אישיים מתחנות במסע, ואעשיר אתכם בנקודות למחשבה, השראה, ובכלים מעשיים המעודדים שינוי.

      בהרצאה אשלב ידע מתוך עשרים שנות ניסיון במחקר וייעוץ לארגונים ואנשים,
      ומתובנות המורים והתלמידים שפגשתי בדרך, שהתגבשו יחד לתוך
      גישת "לשים את האושר בפוקוס", צילום תרפויטי המבוסס על פסיכולוגיה חיובית.

      ההרצאה מומלצת לארגונים, לקבוצות, לחוגי בית ולקהל הרחב.
      צרו קשר לפרטים ולהזמנות.

      © Copyright 2013, All Rights Reserved