20מאי

צילום תרפויטי ופוטותרפיה – מצא את ההבדלים

לאחרונה התארחתי בתוכנית הרדיו "מבהקים", אשר מתמקדת בעולם הצילום הישראלי, ובה הצלם והאמן אבשלום לוי מארח צלמים, אמנים, אוצרים, חוקרים ומרצים. שוחחתי עם אבשלום על שיטת הלימוד והצילום התרפויטי שאני מפתחת על בסיס עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, ובמסגרת השיח ערכנו ההשוואה בין השיטה שלי לבין שיטות אחרות של טיפול באומנות הצילום, המוכרות בשם פוטותרפיה. השיחה עם אבשלום הייתה הזדמנות נהדרת לחדד את הנושא, ובחרתי להביא שוב את עיקרי הדברים, שהועלו בתוכנית ובתחקיר המעמיק שקדם לה.

The second door # הדלת השניה

יכולת
היכולת היא מושג מפתח בחשיבה שבבסיס שיטת הצילום התרפויטי שפיתחתי. הזהות של כל אחד בנויה מאוסף גדול של יכולות. כדי לדעת מי אתה באמת, באופן מדויק, בלי שיפוטים מעוותים, אתה צריך להסתכל על מה שאתה עושה. עשייה היא מדד מהימן ליכולת. כשמדברים על התפתחות ועל צמיחה אישית, בעצם מדברים על הרחבה של היכולת שמעצבת את הזהות.
בצילום קל להגדיר ולמדוד יכולת, היא ממש משתקפת בתצלומים ובהזדמנויות שבתוכם. במהלך זמן הצילום אפשר ללמוד הרבה על עצמנו, ועל מה שנדרש מאיתנו כדי לרכוש יכולת וכדי להרחיב אותה, ולא רק בתיאוריה אלא ממש באופן מעשי. כשאני מפגישה תלמידים עם המצלמה, יסודות הצילום הופכים לאמצעי המחשה. בכל פעם שאני מוסיפה עוד נושא ועוד מיומנות בצילום, זה משמש לגירוי המחשבה ולהתנעת תהליך של שינוי, ועם הזמן, רואים גם תוצאות בתחומים אחרים בחיים. אני אומרת שמתחילים ללמוד איך לעצב חיי יומיום מאושרים, באותה טבעיות שבה מפיקים תצלומים יפים.

פסיכולוגיה חיובית
הפסיכולוגיה החיובית היא תנועה מחקרית צעירה בתחום הפסיכולוגיה, שעוסקת כעשרים שנה בחקר האושר ובהיבטים של הצלחה בקרב אנשים וארגונים. החידוש בפסיכולוגיה החיובית הוא הבחירה לחקור ולטפח חוסן נפשי, חוזקות וכישרונות באוכלוסייה נורמטיבית, להבדיל מהפסיכולוגיה הקלאסית שמתמקדת בחקר של סימפטומים וטיפול בהפרעות נפשיות. בתור תנועה בת זמננו, הפסיכולוגיה החיובית משתלבת עם המגמות התרבותיות, ואני טוענת שניתן ליישם את העקרונות שבה בשגרת החיים, תוך שילוב עם דיסציפלינות אחרות, למשל צילום.
כולם יודעים כמה הצילום זמין בקהל הרחב. המדיום הזה הפך לנגיש ושימושי בסדר היום של חלקים כל כך גדולים בחברה, ופה עולה אפשרות חדשה, הייתי אומרת שאפילו אפשרות מפתה, עבור כלל האוכלוסייה, ולאו דווקא למי שפועל בשדה האומנות או המדע. בנוסף לעובדה שהצילום הוא כלי לתיעוד ופנאי, הוא יתחיל להיות שימושי גם ככלי משמעותי ללימוד ולהתפתחות של כל אחד ואחד.
השיטה שלי לצילום תרפויטי, היא אולי הראשונה בעולם שבה מתורגמים עקרונות הפסיכולוגיה החיובית ללימודי צילום, אבל מובן שלא אני הראשונה שהגיתי את הרעיון של שימוש במצלמה בתהליכים אישיים. להבדיל מצילום תרפויטי שבו אני עוסקת, בשנים האחרונות צומח תחום חדש שנקרא פוטותרפיה, והוא בעצם משתייך לתחום הטיפול באומנויות, כשהדגש פה הוא על המילה טיפול.

לימוד לעומת טיפול
ההבדל המהותי הראשון בין הגישות הוא לימוד לעומת טיפול. השיטה שאני מציעה לא מתקיימת בכלל במסגרת טיפולית. לעומת זאת, פוטותרפיסטים פועלים לעתים עם אוכלוסיות מיוחדות, ומטפלים למשל במוסדות בריאות הנפש, חינוך מיוחד, נוער בסיכון, ועוד, והתוכניות שלהם משתלבות עם מערך שלם של התערבות טיפולית. הצילום התרפויטי לא נועד לטיפול, אלא ללמידה של אנשים באשר הם, והלמידה היא שמחוללת שינוי. אני חושבת שבגלל שהצילום התרפויטי פונה אל הקהל הרחב, ולא אל נישות טיפוליות, התרומה וההשפעה שלו יהיו גדולות מאד. זה כמובן לא אומר שהגישה לא מתאימה גם לאוכלוסיות מיוחדות.
עוד הבדל בין השיטות קשור למקום שממלאת הנוכחות של מדיום הצילום בתרבות שלנו. בפוטותרפיה מתבססים על התכונות של המצלמה, שלכאורה רואה, בוחרת דימויים ומתעדת אותם בזיכרון. המטופל יכול לבטא דרכה משהו רגשי מנקודת המבט שלו, בכלים שמוכרים לו. המטפל יכול להשתמש בשפת הצילום כדי ליצור ביטוי לא מילולי, ולעקוף הגנות פסיכולוגיות. כך שבפוטותרפיה הדימויים עצמם הם שעומדים במרכז השיח הטיפולי. אבל להבדיל ממסורת הטיפול באומנויות, שבה צילום יוצר שיח חווייתי ורגשי, ומציף רבדים סמויים בעולם המטופל, בפסיכולוגיה החיובית תהליך הצילום עצמו הוא שדה אימונים למוח, והאימון מאפשר רכישת יכולת ועיצוב זהות, ומשפר התבוננות, זיהוי הזדמנויות, ועוד.
כפי שציינתי, בפוטותרפיה משתמשים בחומרים הצילומיים. לפעמים הצילום מתבצע באופן פעיל בתוך הטיפול, על ידי המטפל או המטופל, ולפעמים משתמשים בצילומי משפחה או בצילומים אחרים שהמטופל מביא עמו. צילומים אלו יכולים לשמש כגירוי השלכתי, והשימוש בגירויים השלכתיים בטיפול הוא עניין ותיק מאד בקליניקה של הפסיכולוגיה הדינאמית המסורתית, כשהמטרה היא להתבונן במציאות הפנימית של המטופל, ולעבד מתוכה תובנות בנוגע למציאות החיצונית. לעומת זאת בצילום תרפויטי הבסיס הוא, כאמור חווית הצילום ופעולת הצילום.

מפגשי הלימוד
כאן המקום לתאר איך נערכים מפגשי הלימוד. המפגשים אינם בקליניקה או בכיתה, אלא בשטח, אחד-על-אחד או בקבוצה קטנה, כשכל מפגש נערך במשך 2-3 שעות, בתדירות בין אחת לשבועיים ועד אחת לחודש. במפגשים לומדים את כל יסודות הצילום, ודרכם נחשפים באופן מעשי לפסיכולוגיה חיובית, ומצטיידים בכלים שניתן ליישם גם מחוץ למפגשים עצמם, ומחוץ לפעילות הצילומית.
בסוף כל מפגש אני מגישה לתלמידים את חומר השיעור בכתב, לחזרה והעמקה נוספת בבית. מדובר במושגים חדשים ולמעשה בשפה חדשה שהם רוכשים במשך הלימוד. בנוסף, הם מקבלים גם תרגילי בית בכתיבה, שהם חובה לקראת המפגש הבא, וגם הפניה לחומר קריאה נוסף להעשרה. במידת הצורך, ובתיאום מראש, מנהלים בין המפגשים גם מפגש מרוחק בסקייפ, לעזרה ותמיכה בתרגילי הבית.

מיזוג עולמות התוכן
אני רוצה להתייחס, לסיכום, למיזוג בין שני עולמות התוכן, הפסיכולוגיה החיובית והצילום, והאופן שבו האינטגרציה מעשירה כל אחד מהם.
מנקודת המבט של הפסיכולוגיה החיובית, כמו שציינתי קודם, התחום מתמקד בחקר האושר ובהיבטים של חוסן נפשי והצלחה. יש פעילות מחקרית רבה באקדמיה, ובנוסף, יש עוסקים בתחום שמפתחים שיטות ייעוץ והתערבות, שנועדו לשפר את החיים של אנשים נורמטיביים, שלא סובלים מהפרעות נפשיות. השיטות מחלחלות לתחומי פעילות מגוונים, למשל חינוך וניהול, ולעתים משפיעות על החיים שלנו, גם אם אנו לא משתתפים באופן פעיל בתהליך ייעוצי. היות שיצירת דימויים הפכה בתרבות שלנו לפעולה כל כך יומיומית מוכרת ונפוצה, הצילום יכול אולי לשמש כתשתית, עם ערך מוסף ייחודי, בלמידה ויישום של עקרונות הפסיכולוגיה החיובית, גם באופן סמוי.
מנקודת המבט של עולם הצילום, אני רוצה לומר שהאופטיקה הפיזיקאלית והדיגיטאלית תרמו לאורך ההיסטוריה להבנת העולם ולהרחבת הגבולות הנתפסים שלו. מצד אחד, טלסקופים אפשרו לבני האדם לגלות גלקסיות אחרות, ולחקור את החלל האינסופי. מצד שני, מיקרוסקופים תרמו את חלקם לגילוי ומחקר של חלקיקי החומר הזעירים ביותר. בימינו, אנשים רבים מחזיקים בידיים את האופטיקה שבתווך: מצלמות דיגיטאליות, עדשות רחבות וצרות, חיישנים רגישים ואמצעי עיבוד ממוחשב. כל אלה מאפשרים למשתמשים לצפות בעולם בדרך חדשה, שונה מזו שהעין האנושית מאפשרת. הצילום יכול לשמש כיום כאמצעי להרחבת עולמו של הפרט, ולעזור לו להכיר יותר את עצמו בהקשרים שונים, והחיבור עם רעיונות מעולם התוכן של הפסיכולוגיה החיובית יכולים לסייע ולקדם את השימוש בצילום ככלי לחקירה ולימוד עצמי.

[wysija_form id="4"]

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

© Copyright 2013, All Rights Reserved