2מאי

מחוץ לקופסא: על שיפוטים וכישלונות

לפני כמה חודשים שקלתי למכור את המצלמה הדיגיטאלית הישנה שלי. אחד מהמתעניינים במצלמה שאל אותי כמה פריימים צילמתי בה. שאלה הגיונית, ממש כפי שסביר לדעת משהו על קילומטרז' כשרוכשים מכונית יד שנייה. לא היה לי מושג מה לענות לו, אז הערכתי. הכפלתי פי 15 את מספר התמונות שפרסמתי בכל אותה תקופה שבה השתמשתי במצלמה. הייתה לי תחושה שבממוצע זו כמות הפריימים שאני זורקת ביחס לכל פריים מוצלח. האיש בדק את התשובה שלי בעזרת תוכנה כלשהי, ומסתבר שההערכה שלי הייתה די מדויקת.

לצלם 15 תמונות כדי להגיע לאחת מוצלחת מספיק, די הרבה מגה בייט שאפשר למחוק. וכל השעות שנדרשות כדי להתבונן ולברור את הפריים הראוי, אי אפשר בכלל לספור אותן. צלם אומן אמר לי פעם שלו הייתי צלמת טובה באמת, הייתי יכולה להגיע לתוצאה הרצויה לי בקליק אחד. וכך, כל המגה בייט שזורמים לפח דרך כרטיס הזיכרון הם מדד טוב לכישלון שלי בצילום.

Outside the box # מחוץ לקופסא

זה לא נעים לספוג שיפוט שכזה על היכולת שלי, ובמיוחד לא מפיו של אומן מוערך. אבל לא התכוונתי להפסיק להפיק תועלת מהחירות הגדולה שבצילום הדיגיטאלי: לצלם ולצלם בלי להתרושש. כמובן שמעבר לחירות הכספית, ידעתי שהתועלת המהותית בצילום הדיגיטלי, להבדיל מצילום בעידן הפילם, היא המשוב המיידי שמקבלים מהמצלמה על כל פריים ופריים. כך, אפשר לתקן מיד חשיפה שגויה, מיקוד לא מוצלח ואפילו לחפש קומפוזיציה חדשה.

צילמתי הרבה. גיליתי שלרוב הקליקים הראשונים במצלמה מאפשרים לי להתחמם, ולהתניע תהליך שלם של תפיסה, או אינטראקציה אישית עם הנושא שאני מצלמת. קורה שהפריים המנצח בא בקליק אחד, אבל לרוב לא. אם המצלמה יכלה לדבר, היא הייתה אומרת: "אלו ההוראות שנתת לי וזה מה שיכולתי לעשות בהן באותו רגע. אולי תחשבי שוב על ההוראות". למדתי להתייחס לאי הצלחה בצילום בלי שיפוטים שליליים, בלי לתבל בטעם מר של כישלון. הרי אם יש רק משוב, אי אפשר באמת להיכשל.

זה ניסיון חשוב בעיני, לא רק כדי לשפר את היכולת בצילום, אלא בעיקר בהקשר הרחב של למידה על רכישת יכולת. באמצעות המצלמה ניתן להתאמן בתפיסת אי ההצלחה כמשוב ולא ככישלון, תפיסה שהיא נטולת כל שיפוט שלילי. זאת מיומנות חשובה, שתורמת להגדלת היכולת בכל תחום. כל צילום הוא הזדמנות לאימון כזה, כי בו, בניגוד למצבי חיים רבים אחרים, ניתן משוב מיידי. ניתנת אפילו הזדמנות שנייה, או ההזדמנות ה-15 כמו במקרה שלי.

ובכל זאת אפשר להיכשל בצילום. הכישלון צורב בעיני, תרתי משמע, כאשר יש משוב ולא עושים בו דבר, או כאשר השיפוט השלילי משכיח את ההזדמנות ללמוד. ההזדמנות יכולה להיות חמקמקה בצילום, ומי שמצלם סצנות רחוב או טבע מכיר זאת היטב. אבל המשוב רלוונטי תמיד, לא רק לפריים המיידי הבא, אלא לכל הסצנות בעתיד. וכמו בחיים, הזדמנות שחמקה מעמיקה מאד את השיעור.

אין תירוצים מוצדקים לאי למידה, ובכל זאת כל אחד יכול להיות סרבן למידה לפעמים. בצילום קל להמחיש את הרגע שבו, במודע או שלא במודע, מסרבים ללמוד. לכן גם קל להתגבר על סרבנות למידה כרונית באמצעות צילום. מי שמודע לסרבנות למידה, עושה צעד חשוב בבניית יכולת, וביצירת זהות אישית המורכבת מיכולות.

קל להתנסות בבניית יכולת באמצעות המצלמה, והדבר יכול להניע אדם לפתח יכולת גם בתחומים אחרים, או לפחות ללמוד משהו על רכישת יכולת, על הקשיים, השיפוטים האישיים והסרבנות בתהליך. מאד מרגש לראות אדם שמגלה את יכולותיו המתפתחות. יתרון נוסף בצילום הוא שקל להפגין את היכולת המתפתחת, ואפילו יש דחף להפגין אותה ולקבל משוב מהסביבה. אפשר להתמכר ממש ליכולת המתפתחת בצילום ולבסס עליה עוד ועוד יכולות, בהקשרים חברתיים וכבסיס לערוצים רבים של ביטוי אישי.

התמונה שהבאתי פה היא אולי השנייה שצילמתי באותה מצלמה ישנה, ביום שבו קיבלתי אותה בחנות. קראתי לה בזמנו "מחוץ לקופסא". לא בגלל המצלמה שזה עתה הוצאתי מהקופסא. גם לא בגלל הקלישאה האופנתית של אותם ימים, הרי אני לא אוהבת קלישאות. כל העניין הוא בסצנה השלמה שקורית מסביב לקופסא הקטנה וחסרת החשיבות, שזרוקה שם על החול. אני חושבת עכשיו שזו מטאפורה נחמדה לצילום ככלי ללמידה על יכולת. היכולת מתנקזת לכאורה לפריים אחד חסר חשיבות, אבל היא לגמרי מסביב לו, שזורה בכל מה שהמצלם יודע ובוחר להפיק משלל היכולות שמרכיבות את זהותו.

והמצלמה הישנה, בסוף לא מכרתי אותה. אני משאילה אותה למי שבא לצלם איתי, ורוצה ללמוד משהו על יכולת, משוב, למידה, ועוד כל מיני שיעורים שכדאי ללמוד.

[wysija_form id="4"]

4 comments

  1. תסלחי לי, אבל אני לא קונה את מה שהצלם אמר לך, במיוחד לא אחרי הסדנה עם ריצ'רד בראם (וכמובן שצריך להשקיע מחשבה בכל פריים וכו', ועדיין).

  2. וגם אני לא קונה… 🙂
    תודה!

  3. ניסים אשכנזי

    ההקבלה לקילומטראז' מתאימה ומייצגת את הדרך שעברת ליעדים שאליהם רצית להגיע. בדיוק כמו הדרך הצילומית לפריים המיועד.
    האם הדרך מיותרת? בעיני היא הנושא אם הצילום הוא התראפיה וגם אם לא. כמובן שהיח"צ מתנקז ליעד ובלעדי הדרך לא היה מגיע. (יתכן שהצלם ההוא היה מחסידי "קפיצת הדרך" הקבלית).
    פוסט מעורר מחשבה.

  4. ניסים, תודה!
    אני כנראה מדלגת בדרך הארוכה…

© Copyright 2013, All Rights Reserved